מהרגע שבו קיבלה את התקופה הראשונה שלה, אשלי, היום בת 29, ידעה שהיא לא כמו בנות אחרות - לפחות כשמדובר בטמפונים. "אני זוכרת כמה אתגר היה להכניס אחד", היא אומרת. "ביליתי שעות רבות בבכי בחדר האמבטיה ובסופו של דבר ויתרתי". היא לא פגשה אף אחד בבית הספר התיכון ונמנעה מללכת לגניקולוג, כי היא פחדה מהבחינה הפנימית ומהכאב שהיא עלולה לגרום.
למרות חרדתה, היא היתה נחושה בדעתה לקיים יחסי מין ברגע שפגשה מישהו שהיא חשה בנוח איתו.
לפני ארבע שנים התגשמה משאלתו של אשלי. היא התחילה לראות גבר, וככל שהיחסים נעשו רציניים יותר, היא אמרה לו שהיא בתולה. כאשר בני הזוג ניסו לראשונה לקיים יחסי מין, הדברים הפכו אסון. "הרגשתי שהוא פוגע בקיר לבנים", היא אומרת. "חשבתי שמשהו לא בסדר איתי מבחינה גופנית, כאילו התגבשתי בצורה לא נכונה." בני הזוג ניסו שוב, ואותו דבר קרה.
אז החלה אשלי לחקור מה יכול לקרות בתקווה לקבל תשובות. היא גילתה את מרכז התרפיה לנשים, פרקטיקה לבריאות מינית בפליינביו, ניו יורק והזמינה פגישה עם שני המטפלים שם. לאשלי היה וגיניזם - מצב כואב שבו שרירי רצפת האגן מתוחים לקראת החדירה, וסוגרים למעשה את הנרתיק. לאחר 10 מפגשים עם המטפלים, שבהם החלה אשלי בהדרגה להכניס את האצבע לתוך הנרתיק שלה ובסופו של דבר החלה להשתמש במרחבים בגדלים שונים, היא היתה מסוגלת לקיים יחסי מין. "בהתחלה זה היה מפחיד, אבל המטפלים שלי כל הזמן אמרו לי שהגוף שלי נועד לעשות את זה", אומרת אשלי. "אמרו לי שזה קורה כי רצפת האגן שלי מתוחה, ואני רק צריך להכשיר את הגוף שלי לא."
כמו נשים אחרות שיש להן וגיניזם - מצב שגורמיו אינם ידועים לגמרי, אך הוא נקשר לטראומה (כגון התעללות מינית או רגשית), חרדה ואשמה על קיום יחסי מין - אשלי לא היתה מסוגלת לעבור בדיקת אגן, להשתמש בטמפונים או לעשות סקס, עד שהיא קיבלה עזרה.
Vaginismus, אשר משפיעה על אחד עד שבעה אחוזים של נשים ברחבי העולם, מתפרק לשתי קטגוריות - קלה וחמורה. אם יש לך מקרה קל למצוא רופא בעל ידע על המצב, אתה עשוי לקבל ייעוץ מין ולנסות באמצעות מרחיבים, היפנוזה ופיזיותרפיה. מקרים מתונים נוטים להגיב היטב למגוון טיפולים, מסביר ד"ר פיטר ט 'פאצ'יק, רופא במנצ'סטר, NH, המתמחה בטיפול נרתיקי. "קשה יותר לטפל במקרים חמורים יותר שמעורבים בהם חרדות גבוהות על חדירה", הוא אומר. "אני חושבת על זה כעל רפלקס מגן. המטופלת סבורה שהמשגל יגרום לכאב שלה ואז הגוף יוצר מנגנון הגנה על ידי כך שגורמי השרירים נכנסים לעווית ולא מאפשרים כניסה ".
בנוסף, הווגיניזם מציג בשתי קטגוריות שונות - וגיניזם מלא, כלומר אישה לא יכולה לסבול כל חדירה בכלל, וגיניזם מצבית, כלומר אישה יכולה לסבול טמפון או חדירה אצבע אבל לא יותר. "אישה בדרך כלל מגלה שיש לה וגיניזם כאשר היא לא יכולה לקבל טמפון או שהיא יכולה להכניס אותו אבל לא יכולה להוציא אותו", מסביר ד"ר פאסיק.
מה שמדאיג את הרופאים הוא כי יש השלכות בריאותיות על vaginismus מאז הסובלים נוטים לדחות בדיקות עם הגניקולוג שלהם. "נשים רבות מקיימות פגישות ומוצאים תירוץ לבטל", הוא אומר. "זה קורה שנה אחר שנה, כך שהם יכולים ללכת 15 עד 20 שנים ללא בדיקת pap או בדיקת האגן." השורה התחתונה: אם אתה חושב שיש לך vaginismus, חשוב למצוא רופא מנוסה (או מטפל) אשר לא אומר לך "פשוט להירגע."
הנה, שש גישות שיכולות לעזור:
ביופידבק. עבור נשים עם פחות vaginismus חמור, ביופידבק יכול לעזור להם ללמוד כיצד להפחית את מתח רצפת האגן, על פי Pacik. התהליך כולל את המיקום של חיישן הנרתיק, כך שתוכל ללמוד כאשר שרירי רצפת האגן שלך מתוחים וכאשר הם רגועים. הרעיון הוא שאתה יכול בסופו של דבר ללמוד לגרום למצב הזה רגוע.
בוטוקס. במחקרים על מקרים חמורים, בוטוקס intravaginal (שקיבל אישור ה- FDA בשנת 2010 עבור מחקר בראשות Pacik) מנוהל במהלך הרדמה ונראה כי הוא מסייע במניעת התכווצויות שרירים לא רצוניות. Pacik פיתחה תוכנית הכוללת הרחבה פרוגרסיבית תחת הרדמה בעוד שרירי רצפת האגן רגועים. "זה קובע את הבמה למתיחת השרירים עוד לפני שהבוטוקס נכנס לתוקף", הוא מסביר. "החולים ממשיכים עם התרחבות שלהם, אשר מקבל יותר ויותר קל עם הזמן בפועל. הבוטוקס שומר על השרירים רגועים. במהלך ארבעת החודשים, הבוטוקס פעיל, השרירים אינם מסוגלים להיכנס לעווית, והמרחיבים עוזרים למתוח את השרירים במידה המאפשרת קיום יחסי מין ".
ייעוץ. במהלך המפגשים האלה מטפל בבעיות של פחד או חרדה סביב המין. הוא או היא עשויים גם לעבור סביב speculums כך המשתתפים יכולים להרגיש אותם, להחזיק אותם, ובסופו של דבר, להכניס אותם לתוך עצמם. "אני מרגישה שאנחנו צריכים לדמיין ספקולציות, שהן מפחידות לנשים עם וגיניזם", אומר פאסיק. "אני מראה למטופלים שלי עד כמה הם בטוחים, שהצדדים בוטים, כי אלה מכשירים בטוחים".
דילאטורים. משמש כדי לעזור למתוח את פתיחת הנרתיק, נשים להשתמש מרחיבים בגודל שונה בהתאם הטיפול שלהם, לעתים קרובות מסיים מרחיבים של הגדלת גודל. טיפול דילאטור צריך להיעשות בשיתוף עם ייעוץ על ידי מטפל אשר יכול להגדיר תוכנית הטיפול המתאים.
תרגילי קיגל. כדי לעזור להרגע את רצפת האגן, נשים מעודדות להתאמן תרגילי קגל קבוע, שבו אתה לסחוט את אותם השרירים לך קליניקה כאשר אתה משתין. "קיגלס יכול להיות שימושי בשילוב עם סוגים אחרים של טיפול, כגון לעזור עם השימוש מרחיבים, " מסביר Pacik. "כתוצאה של קגלס חוזרים, את רצפת האגן עייפות, לפעמים המאפשר הכנסת קל יותר של מרחיבים."
היפנוזה. היפנוזה, שהיא הטובה ביותר עבור מקרים חמורים פחות של vaginismus, נועד לסייע לנשים להתגבר על הפחד והחרדה של חדירה הנרתיק.
